אין לי מושג למה כמה שאני יחשוב על זה עדיין לא תיהיה לי תשובה.
אני יושבת בחדר , וכבר כמעט ארבע חודשים אני לא מאוהבת ואין לי אף אחד , זה כזה חופשי , כזה כייף.
אבל כזה חסר. אין את המשהו הזה שיתן לך חום אהבה חיבה יחזק , אין.
לראות זוגות מתחבקים , מתנשקים, אני בוכה.
אני יכולה לראות משהו מתנשק ולהישבר.
לא היה לי חבר בחיים , ולא נירא לי יהיה לי.
כל החיים שלי מוקדשים לדבר אחד , לבלט וללימודים , אם אני לא מצליחה בלימודים אין לי בלט , אז אני חייבת להשקיע כמה שאני יכולה אם אני רוצה להמשיך לחיות ולנשום.
אני לא יוצאת למקומות , ואם אני יוצאת אז תמיד הסתכלו על אחרות , על חברות שלי , בחיים לא הסתכלו עליי , אף פעם גם לא הסתכלו עליי.
תמיד אחריי יציאה אני חוזרת הביתה עומדת מול המראה ושואלת "מה רע בעצמי" . 101 תשובות יש למראה , וכולן נכונות .!
כבר שבועיים אני יושבת בחדר ובוכה. חושבת מה רע בי , אני עד כדי כך מכוערת , אני שמנה [כן אני שמנה אני מטר 60 שוקלת 47] ?! הגוף שלי לא יפה ?! אני מתלבשת מכוער?! הצחוק שלי מכוער ?! האופי שלי מכוער ?!
אני כבר לא יודעת מה לא טוב בי , מה רע בי , אני אפילו לא יודעת מה טוב בי.
יש מקרים שאני פשוט רוצה להיכנס לסטודיו לשים מוזיקה לעשות קוקו גרביונים בגד גוף ולרקוד , לשכח מהכל , לרקוד כאילו אין מחר , לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל עליי ולשכח מהכל לעצום עיינים ולהיות לשנייה אחת מי שאני באמת...
אוף אין לי כח לכלום כבר.
לילה טוב לכל מי שקורא את זה...
;){kind=link}